בעולם העבודה, ובעיקר בתפקידים משפטיים וניהוליים, חיבה אינה עניין של פופולריות – אלא של אמון.
חיבה אינה תכונת אופי. היא חוויה שאחרים מרגישים לידנו
אנשים אינם מחליטים באופן מודע אם הם אוהבים מישהו.
המוח מקבל החלטה מהירה הרבה יותר:
-האם האדם שמולי בטוח עבורי?
-האם נעים לי בנוכחותו?
-האם אפשר לעבוד איתו לאורך זמן?
תחושת החיבור נוצרת עוד לפני הערכת הידע או הניסיון.
זו הסיבה שלעיתים מועמד מצוין מקצועית אינו מתקדם בתהליך – בעוד אחר, בעל יכולות דומות, מתקבל במהירות.
אנשים מחבבים את מי שגורם להם להרגיש מובנים.
אחת הטעויות הנפוצות במפגשים מקצועיים היא ניסיון להרשים.
אך בפועל, אנשים נמשכים דווקא למי שמצליח לראות אותם – לא להוכיח את עצמו.
הקשבה אמיתית, סקרנות כנה ושאלות מדויקות יוצרות תחושה נדירה:
שמישהו באמת נוכח בשיחה.
וכאשר אדם מרגיש שמבינים אותו – נוצר אמון.
אנושיות מייצרת קרבה
באופן פרדוקסלי, שלמות יוצרת לעיתים ריחוק.
אנשים נוטים להתחבר דווקא למי שמאפשר לעצמו להיות אנושי:
להודות שאינו יודע הכול, לשתף בהתלבטות, או להראות מורכבות.
לא חולשה – אלא אותנטיות.
היכולת להיות מקצועי מבלי להיות בלתי נגיש היא אחד הגורמים המרכזיים לחיבה בין אנשים.
אמון נבנה בעקביות קטנה
חיבה אינה נוצרת ממחווה גדולה אחת.
היא נוצרת מדברים קטנים שחוזרים על עצמם:
עמידה בהבטחות
תגובה בזמן
כבוד לאחר
נוכחות יציבה גם במצבי לחץ
עם הזמן נוצרת תחושה שקטה:
אפשר לסמוך על האדם הזה.
ובעולם מקצועי – זו המטבע החזק ביותר.
האנשים שכולם מחבבים אינם מנסים שיאהבו אותם
אולי התובנה החשובה ביותר היא זו:
אנשים שמעוררים חיבה אינם פועלים מתוך רצון למצוא חן.
הם מתמקדים ביצירת ערך, בהבנה של האחר ובמערכת היחסים – לא בעצמם.
וכאשר המיקוד עובר מהצורך להרשים אל הרצון להתחבר,
החיבה נוצרת כמעט מעצמה.
בעולם הקריירה – זה משנה יותר ממה שנהוג לחשוב
ראיונות עבודה, קידומים והזדמנויות מקצועיות אינם מוכרעים רק על בסיס יכולת.
בסופו של דבר מתקבלת החלטה אנושית מאוד:
-עם מי נרצה לעבוד ביום־יום?
-למי נרצה להקשיב?
-על מי נוכל לסמוך?
ולכן, לעיתים ההבדל בין מועמד טוב למועמד שנבחר אינו ידע נוסף – אלא התחושה שהוא משאיר אחריו.
על הכותבת
רוזנה כהן היא עורכת דין מייסדת פתרונות קריירה לעורכי דין, ומלווה פירמות עורכי דין וחברות בהחלטות גיוס וצמתי קריירה בעולם המשפט.
נכתב בלשון זכר בטעם נוחיות בלבד
