פעם השתתפתי בהרצאה של עורך דין שעוסק בגיוס. הוא שלף את הטלפון הנייד ושאל בשיא הרצינות:" אתם יודעים מה המכשיר הזה יודע לעשות?
המדיה החברתית הפכה למגפון וירטואלי, ולצד זה גם מספקת את האמצעים לסנן דעות מנוגדות; אנשים רבים החלו להתייחס אל שיחות טלפון כפולשניות. לא מקשיבים ומתעלמים מהתא הקולי ומעדיפים טקסט או אימוג'י ללא מילים. הטכנולוגיה משחקת תפקיד. אם אנשים מקשיבים למשהו, כנראה שייעזרו באוזניות, שבהן הם מרגישים בטוחים בתוך בועות הקול שלהם. כל זה מזין את מה שמתארים גורמי בריאות הציבור בארצות הברית – כמגפת בדידות.
בעיניי, ולתחושתי, אנו נוטים לדבר יותר ממה שאנחנו מקשיבים.
מה שאומר שהשיחות שלנו נודדות לכיוון מונולוג ולא דיאלוג, וקולותינו משמשים כדי להעצים אותנו בפרספקטיבות שאנו מכירים, ולא ככלי שעוזר לנו לצמוח.
הדרך להקשבה הטובה ביותר
כשאנחנו מדברים אך לא מקשיבים – אין מקום לצמיחה. תקשורת אפקטיבית לא יכולה להתנהל כך. לא מדובר רק ברצונות שלנו להביע את האמת שלנו. מדובר גם על הכוח שלנו לפנות מקום לאמת של האחר, הכוח שלנו לגלות, והכוח שלנו לכבד את קולם של הסובבים אותנו. המשמעות היא הפגנת חמלה, אומץ, הן להישמע והן להקשיב בגלוי.
מאזינים טובים שואלים שאלות טובות. אחת התובנות הכי יקרות ערך שלמדתי ראשונה אצל פרופסור ידוע בבית הספר למשפטים, ובהמשך אצל דוקטור בביה"ס לאימון אישי – הוא שכל אחד יכול להיות מעניין אם תשאל את השאלות הנכונות. כלומר, אם אתה שואל שאלות סקרניות באמת, כאלו שלא מכילות את האג'נדה הנסתרת של השואל (תיקון, שמירה, ייעוץ או שכנוע).
שאלות משמעותיות אינן מתחילות ב"לא היית מסכים?…" או "אתה לא חושב?…", והם בהחלט לא מסתיימים ב"נכון?". הרעיון הוא לחקור את נקודת המבט של האדם האחר, לא להשפיע עליה: "מה יגרום לך..? "ספר לי בין 1-ל-10…?
אם נשאל על האינטרסים של אנשים, וננסה לברר מה מרגש או מאכזב אותם, מה הן ההנאות היומיומיות שלהם או מה שומר אותם ערים בלילה, כנראה שהיינו משיגים תקשורת אפקטיבית יותר. מחקרים מראים שכאשר אנשים שאינם מכירים היטב זה את זה שואלים שאלות מסוג זה, הם מרגישים מחוברים יותר מאשר אם בילו זמן במשימה משותפת.
להיות מאזין קשוב זו מהימנות
מכיוון שהמוח שלנו יכול לחשוב הרבה יותר מהר ממה שאנו יכולים לדבר, אני ממליצה להיזהר מהנטייה לבצע "טיולי צד מנטליים" כשקיים הצורך להקשיב. הפרס של האזנה טובה יהיה שיחה מעניינת יותר. חוקרים מצאו כי כאשר מדברים עם מאזינים חסרי תשומת לב, הדוברים נידבו פחות מידע. מנגד, הם גילו כי מאזינים קשובים קיבלו מידע נוסף, פרטים רלוונטיים ופרטים מדוברים, גם כאשר המאזינים לא שאלו שאלות.
האזנה לאנשים אחרים גורמת לסבירות גבוהה לכך שאנשים אחרים יקשיבו לכם.
הסיבה לכך היא הנטייה של הטבע להשיב באדיבות, אך גם משום שהקשבה טובה משפרת את הסיכויים להעביר את המסר שלכם.
לכן, בראיונות עבודה המראיין מבחין ביכולת ההקשבה של המרואיין. הוא מקשיב לתשובות לשאלות בראיון עבודה ויכול להחליט לפי הנאמר, אם הוא מתאים או לא.
נכון, לא נוח לנו להאזין באופן פעיל, לשקף, לשאול שאלות שיגרמו לשיח להמשיך, לרוב כי ההקשבה שלנו היא רדודה ואנו מעדיפים להעביר את נושא השיח אלינו. כמו כן, דיבור "אישי" גורם לנו יותר סיפוק מעצם השחרור והוצאת הקיטור. לעתים, אנחנו מדברים רק כי מאזינים לנו, ולפעמים אנחנו מדברים כי אין בכלל הקשבה, אלא רק שמיעה.
האזנה היא מיומנות, להזין מעבר לנאמר לשפה הלא ורבלית זו אמנות. רבים יוצאים מראיונות עבודה באי וודאות, אם רק יתרגלו יכולות טבעיות של הזנה, יכלו לצאת מראיונות עבודה הרבה יותר חכמים. אני יודעת כי יש כאלו שיצטרכו לעבוד קשה יותר – אך כל אחד מאיתנו יכול להפוך למאזין טוב יותר – בעזרת תרגול.
יש לכם מה להגיד או לשתף?
אני מקשיבה…
הכותבת הינה עו"ד רוזנה כהן, מלווה עורכי דין למציאת עבודה, נוסף לניהול של חברת השמה פתרונות קריירה.
